מאמרים>> הכסף מדבר

הכסף מדבר

סוגית קיפוח המיעוט אגב דילול בעלי המניות, מהווה מקור לא אכזב לסכסוכי שותפים וכר נרחב לפירוק שותפות עסקית. פסק דין נוסף שניתן לפני מספר חודשים בבית המשפט העליון ראוי לציון, שכן הוא עוסק אמנם בחברה ציבורית אולם המשמעויות שלו רחבות ביותר, ונוגעות גם ואולי בעיקר, לחברות פרטיות ומשפחתיות הנפוצות בישראל. (עא 8857/21 טל גינזבורג נ' מדיפאואר אוברסיז פאבליק קו. לימטד, ניתן ביום 23.2.2023, כב' הש': שטיין, עמית, כנפו-שטייניץ).

החברה, שעוסקת בהשקעות נדל"ן בארה"ב, נזקקה להון למימון פעילותה לצורך רכישת נכסים והשבחתם, והחליטה לגייס הון באמצעות הנפקה של מניות. לפני ההנפקה וגיוס ההון, נסחרה החברה ברשימת השימור של הבורסה, הכוללת חברות שהמסחר בהן דליל ושיעור אחזקות הציבור הרחב נמוך בהן. בהמשך גם נמחקה מהמסחר. עוד לפני גיוס ההון בעל השליטה כבר החזיק ברוב מניותיה של החברה למעלה מ-50%, ובעקבות גיוס ההון עוד הגדיל את אחזקותיו וביצר את שליטתו.

נעשה אתנחתא ונסביר את המשמעות של גיוס הון תוך הבחנה בין שני מושגים בסיסיים– בנסיבות בהן מוזרם כסף לחברה כנגד מניות שמקבל רוכש המניות, באופן טבעי מדולל חלקם של יתר בעלי מניות. אם הדילול נעשה לפי שוויה הריאלי של החברה, הוא אינו פוגע בשווי האחזקות של בעל המניות בחברה אלא רק בשיעור אחזקותיו, כלומר בחלקו היחסי בחברה (דילול כזה מכונה "דילול בשיעור האחזקות בחברה"). אך אם הדילול נעשה בשווי נמוך משווי החברה, הוא אינו משקף את ערכה האמיתי ונמוך משוויה הריאלי, והתוצאה היא כי בעל מניות שאינו לוקח חלק בגיוס ההון – מדולל מעבר לנדרש (דילול כזה מכונה "דילול בערך המניות"). במצבים אלו בדרך כלל התרופה שמעניק בית המשפט, היא הפרדת כוחות ופירוק שותפות עסקית ע"י רכישה כפויה- היינו כופה על בעלי השליטה לרכוש את מניות המיעוט בשווי הוגן שקובע בית משפט (באמצעות מעריך שווי).

ואכן זה מה שטענו בעלי מניות המיעוט- שהנפקת המניות אותן רכש בעל השליטה לא היתה בשווי ריאלי והוגן, שכן מנית החברה לא היתה סחירה, לאור תנאי החברה ותנאי ההנפקה ובין השאר כי לא חילקה דיווידנדים, היה צפוי כי לא ישתתפו בהנפקה. בנוסף, בעל השליטה שיש לו כמובן אינטרס ברור להעריכן בחסר (כדי שישלם פחות תמורתן), השפיע על תנאי ההנפקה בכך שהתערב בקביעת תנאיה.

לטענתם, יש לגזור את מחיר המניה ממחיר שווי החברה בספריה החשבונאיים, שגבוה בהרבה ממחירה בבורסה. גיוס ההון לפי שווי נמוך משווי ריאלי הריאלי של המניות משמעותו, שבעל השליטה רכש המניות במחיר חסר, או בעגה המקובלת  "בדיסקאונט" כלומר בהנחה ממחיר השוק.

מנגד טענו בעל השליטה והחברה, כי מחיר השוק של המניות נקבע בעקבות עסקאות השוואה שנעשו במניות החברה, במסחר בבורסה, בסמוך להנפקה. באופן עקרוני- הטענה כאילו חברה חייבת להציע את מניותיה במחיר שאינו נופל בהתאם לרשום בספריה היא אבסורדית- שכן חברה החפצה בגיוס הון לא יכולה לנקוב במחיר גבוה ממחיר השוק, שהרבה פעמים נמוך יותר משוויה בספרים. במשך השנים נסחרו מניותיה של החברה במחיר חסר בהשוואה לשוויה בספרים, ללא שבעל מניות המיעוט העלה טענה ואף הדבר נעשה בהובלתו.

בהתאם לפסק הדין, המבחן מתי מחיר המניה הוא מקפח הוא דו שלבי: בשלב הראשון ייבחן השווי לפיו יגויס ההון ביחס לשווי הריאלי של המניות, כאשר שווי זה מבוסס על מחיר השוק של המניה ולא על הערכות שווי אחרות כגון שווי הנכסים בספרים. בשלב השני אם מחיר המניה לפיו גויס ההון נמוך ממחיר שווי השוק ולמעשה בוצע בחסר שנקרא "דיסקאונט", אזי על החברה הנטל להוכיח כי גיוס ההון והנפקת המניות במסגרתו לטובת הצד שהזרים את הכסף היה לטובת החברה ונדרש מסיבות כלכליות של המשך פיתוח עסקיה ולמטרותיה העסקיות.

בית המשפט הוסיף כי גיוס הון ותמחור מניות בדיסקאונט היינו פחות ממחיר השוק של המניות, הוא פרקטיקה מסחרית-עסקית מקובלת. כל עוד אין קונה אמיתי אשר מוכן לרכוש את המניה במחיר נורמטיבי לפי השווי בספרים אין כל משמעות לרשום בספרים. ובלשונו של בית המשפט: זהו עיקרון כלכלי בסיסי ביותר "הכסף מדבר". המדובר בחליפין אמיתיים ובנכונות אמיתית של קונה להוציא סכום כסף מסוים מכיסו ולשלמו בעד מניות החברה ברגע נתון. אין לו לבעל מניות שמבקש להעריך את מניותיו לצורך הנפקה אלא את מה שהשוק מתכוון לתת לו.

עוד קבע בית המשפט כי בחברות לרבות חברות פרטיות אינטרס בעלי מניות הרוב ובעלי מניות המיעוט לרוב לא רק שאינו זהה אלא שונה אולם טובת החברה קודמת לטובתם האישית. לכן, במקרים בהם שיקולים עסקיים לגיטימיים מצריכים גיוס הון נוסף לטובת החברה, יש לתמרץ את בעלי המניות (או משקיעים חיצוניים) להכניס היד לכיס ולהזרים הון שאחרת יהיו אדישים לכך וגיוס ההון ייכשל. לפיכך, אין פסול בהנפקת מניות בדיסקאונט.

אם כן כיצד יוכל בעל מניות המיעוט להוכיח כי הנפקת המניות לא בוצעה בתום לב ולא לטובת החברה? אליבא דבית משפט, על הטוען לכך להציג אינדיקציות כי מחיר המניה נופל משווי השוק או באמצעות עסקאות השוואה שבוצעו במניות ואם אין כאלו- אזי באמצעות חוות דעת מומחה כלכלית באשר למחיר השוק או לחלופין אם בוצעו בחריגה בולטת וניכרת מהשווי הנורמטיבי של המניה השווי הרשום.

בעניננו, קבע בית המשפט כי גיוס ההון בוצע מתוך צורך עסקי של החברה – גיוס כספים לשם רכישת נכסים. בנוסף גם הדירקטורים מטעם בעלי מניות המיעוט תמכו בהנפקה ובמחיר שנקבע, כאשר אף השוואה לעסקאות אמת הראו, כי מחיר המניה לפיו בוצע הגיוס היה ריאלי, כאשר עסקאות אמת מהוות את האינדיקציה הטובה ביותר למחיר המניה. ההנפקה הטיבה עם החברה ועם בעלי מניותיה באמצעות הגדלת ההון העצמי וחזרת המניות למסחר.

מאמרים>> הבהלה להייטק'ס

הבהלה להייטק'ס

מניות ומנגנון ההבשלה והרכישה החוזרת

הכלכלה החדשה – ההייטק – משנה את חוקי המשחק ומעלה סוגיות חדשניות שהמשפט צריך לתת להן פתרון, ביניהן מצויה סוגיית פירוק שותפות עסקית בחברת הייטק שטרם פרצה והגיעה לאקזיט הנכסף. מה עולה בגורל המניות של אותו השותף שנפרד מהחברה?
מאמרים>> כלכלה, משפט, תורת המשחקים ומה שביניהם

כלכלה, משפט, תורת המשחקים ומה שביניהם

ההבנה כי עולם המשפט אינו מנותק מעולם הכלכלה וכי פסקי דין מושפעים משיקולים כלכליים ומנגד, בעלי השלכות על חיי המסחר והעסקים הדינמיים, תופסת מקום יותר ויותר תאוצה.

דוגמא לכך ניתן לראות בשני פסקי דין שיצאו לאחרונה ששניהם עוסקים בתביעות לפירוק שותפות עסקית- באחד מהם אף נעשה שימוש בתורת המשחקים לפתור את סכסוך השותפים.

המקרה הראשון, עא 6069/21  מיכה לוי נ' יצחק לוי (ניתן ביום 21.6.22 בבית המשפט העליון),

מפרנס את הערכאות המשפטיות שנים ארוכות- סכסוך שותפים מר בין האחים יצחק ומיכה לוי, בעלי חברות משפחתיות המחזיקות נכסי נדל"ן כגון מלון, דיור מוגן ואולם שמחות.

במסגרת הסכסוך ביניהם טען יצחק לקיפוח זכויותיו ודחיקת רגליו מן החברה המשותפת, קיפוח שמתבטא לטענתו בפעולות אסורות שביצע מיכה כגון: משיכות כספיים במסווה תשלום לביתו; דיווחים פיקטיביים; העמסת הוצאות נסיעה פרטיות ושימוש בנכסי החברה (לינה בסוויטה וכו').

יצחק עתר בתביעת קיפוח במסגרתו עתר להסרת קיפוח, בקש להורות על הפרדת כוחות ולמעשה על פירוק השותפות העסקית ביניהם, כפי שיקבע בית המשפט.

ראשית, עמד בית המשפט על השיקולים השונים בבחירת מנגנון ההיפרדות, האם לצוות על מתן סעד של רכישה כפויה ובעיקר- למי מבעלי המניות תינתן הזכות לרכוש את חלקו של שותפו בעל כרחו.

המדובר ברשימה שאינה סגורה וכוללת: שיקולי צדק; תום הלב וניקיון הכפיים של כל צד; נכונותו של צד לפתור את הסכסוך בדרכי שלום; מידת הקיפוח; האחזקות של כל צד וגובה השקעתו; התועלות שיפיק כל צד מול הנזקים שייגרמו לכל צד כתוצאה מהסעד שיינתן; נזקים שייגרמו עקב כך לצדדים שלישיים כמו עובדים וספקים; הזיקה המיוחדת של כל צד לחברה או לתחומי עיסוקיה; ופערי הכוחות בין הצדדים – הן פערי כוחות כלכליים והן פערים במישורים אחרים

בית המשפט חזר על כך כי במקרה של קיפוח לבית המשפט שיקול דעת גמיש וקשת שלמה של סעדים שהוא יכול להגיש. החל מרכישה כפויה ועד הסרת קיפוח.

אחת השיטות היא התמחרות סימולטנית: במסגרת לכל אחד מן השותפים יש הזדמנות שווה לרכוש את מניותיו של השני ולקנות אותו "החוצה". כל אחד מן השותפים מכניס למעטפה סגורה את הצעתו בדבר המחיר שיש לרכוש את מניותיו של השני ובאופן סימולטני, המעטפות נפתחות ביחד ואז מתבצעת התמחרות בה זוכה מי שהציע את המחיר הגבוה.

אבל כאן נקט בית המשפט בשיטה שונה התמחרות בשיטת "מכרז המחיר השני". שיטה זו נהוגה בתורת המשחקים ופותחה ע"י זוכה פרס נובל לכלכלה. בשיטה זו המנצח לא זוכה במחיר הגבוה ביותר בו נקב אלא המחיר הוא אחר- הזוכה קונה את הנכס (מניות השותף השני בעניננו) במחיר הציע הצד המפסיד

מה ההגיון? המטרה היא להתמודד עם המצב שבו כל אחד מציע לקנות את מניות השני במחיר שהוא נמוך יותר מן השווי הריאלי. כלומר, מטבע הדברים, הרוכש הרי מעונין לשלם כמה שפחות, אז הוא יציע לרכוש את חלקו של שותפו במחיר נמוך מהשווי האמיתי שלהם.

לכן, אם כל אחד מן המשתתפים בהתמחרות ידע שאם הוא זה שיפסיד בהתמחרות, המניות שלו ירכשו במחיר שבו הוא עצמו הציע לקנות את מניותיו של השני והוא עצמו מסתכן בקנייתו החוצה במחיר נמוך, כדאי לו להציע מחיר ריאלי ולא מחיר שלא משקף את השווי האמיתי של המניות.

בדרך זו – של "מכרז מחיר שני"- כל אחד מהשותפים-המתמחרים, לוקח בחשבון שאם יפסיד בהתמחרות הוא עלול לצאת בחסר ויקנו אותו במחיר נמוך, ולפיכך יש לו תמריץ להציע בהצעתו לרכישת חלקו של השני, מחיר שהוא קרוב יותר למחיר הריאלי ולשווי האמיתי של המניות. (שכן אם הוא יפסיד יקנו את חלקו במחיר שהוא עצמו הציע ואם ינסה "לדפוק" את שותפו בכך שינס לקנות אותו בזול הוא עלול למצוא עצמו "נדפק" כשקונים אותו בזול).

ובחזרה לעניננו- ראשית, חזר בית המשפט קבע כי יש להורות על היפרדות, גם אם התובע לא בהכרח קופח. מספיק שיחסי הצדדים הגיעו למבוי סתום למשל במקרה של סחטנות שלא מאפשר לחברה תפקוד יעיל ופוגע בשוויה, כדי להורות על פירוק שותפות עסקית.

בנסיבות הענין ולאחר שקילה של שיקולי תום לב, ניקיון כפיים ויושר, נקבע כי זו השיטה, בכך שתיתן הזדמנות שווה לכל אחד בהתמחרות לרכוש את חלקו של השני ובצורה היעילה ביותר כלכלית. באשר לדרך שבה תתבצע ההתמחרות, החזיר בית המשפט העליון את הדיון לבית המשפט המחוזי שיקבע את מנגנון הביצוע ומתן הוראות לקיום ההתחרות בשיטת "מחיר המכרז השני".

מכאן לפסק הדין השני, הממחיש כיצד שיקולי בית משפט מותאמים לאופי הייחודי של עולם העסקים והשוק הספציפי בו דנים. תחום ההייטק בכותרות בשנים האחרונות ומושך תשומת לב רבה כולל סכסוכי שותפים ותביעות שונות.

כשם שההייטק מהווה את הכלכלה החדשה וחוקי הכלכלה הישנה לא חלים עליו, כך גם תחום המשפט, מתאים את הכללים לשוק זה, תוך הבנה והכרה של בתי המשפט שכללי משפט מסורתיים, חייבים לעבור התאמה עת עסקינן בשוק דינמי, רווי סיכון ומתחדש זה. כך, בסוגיות שונות, כגון מצגות משקיעים וגילוי נאות, הסכמי מייסדים וכך גם בסוגית פירוק שותפות עיסקית שנדונה ב חדלת 50032-09-22 פאוורמט טכנולוגיות בע"מ נ' technology innovation partners LLC1  (בית המשפט המחוזי מחוז מרכז, מיום 16.11.222, מפי כב' הש' עירית וינברג-נוטוביץ)

במסגרת סכסוך שותפים בחברת הסטארט-אפ פאוארמט  (Powermat)ביקשו חלק מהשותפים לבצע פירוק שותפות עסקית. הדרך שבה עשו זאת היא במסגרת הליך חדלות פרעון, בה טענו כי החברה חדלת פרעון, יש להורות על מינוי מנהל הסדר, כינוס אסיפות נושים ואישור הסדר חוב במסגרתו אחת השותפות, תזרים לחברה מימון של כ-30 מליון דולר (במצטבר).

קבוצת בעלי המניות היריבה, שלא היתה זכות ווטו בענינים מסויימים בחברה, טענה כי החברה חדלת פירעון, מנסים להציגה כך על מנת "להתגבר" על זכות הווטו שיש לה וכי עסקינן במצב של מבוי סתום שהאכסניה המשפטית המתאימה לבירורו היא תביעה להסרת קיפוח.

לכאורה, החברה אכן החברה עונה על התנאים של חדלות פרעון- היא היתה בחדלות פרעון תזרימית ועיקר נכסיה הם בחוזים ארוכי טווח.

לכאורה, לפי הכללים הרגילים החברה חדלת פרעון, ברם בית המשפט בגלותו הבנה מעמיקה למאפיינים שוק ספציפי זה, דחה את הבקשה לחדלות פרעון תוך שהוא קובע אמירות עקרוניות שחורגות בהרבה מעבר לסכסוך הנדון ובעלות משמעויות רוחב לעתיד לבוא-

נקבע, כי ידוע שחברות הזנק, הינן חברות גירעוניות בשנותיהן הראשונות והן מתקיימות מכספי השקעות עד אשר הן הופכות רווחיות. כך גם פעלה החברה עד לסכסוך שהתגלע בין בעלי המניות, מבלי שנשמעה, קודם לכן, טענה מצד מי מהצדדים כי החברה חדלת פירעון.

בנוסף, לחברה נכסים בעלי ערך רב ואך בשלהי שנת 2021 צויין על ידי החברה כי שוויה הוערך בסך של כ-1.4 מיליארד דולר. הודגש מפורשות, כי עסקינן בחברת הזנק שקושי תזרימי זמני, כפי שקורה לא אחת בחברות מעין אלה, אינו מעיד בהכרח על חדלות פירעונה ובמצב דברים זה, לא מתקיים התנאי המקדים בדבר חדלות פירעונה של החברה. בית המשפט סיכם, כי לא ניתן להשתחרר מהרושם כי הבקשה משמשת כלי במאבק בין שתי קבוצות בעלי המניות ועל כן נדחתה הבקשה.

לסיכום: אין ספק שבסכסוכים בתחום ההייטק והון סיכון, מושכלות יסוד של שנים רבות, כבר לא רלוונטיות לכלכלה החדשה ודינמיות המשתנה של הדברים. יותר ויותר מגלים בתי המשפט הבנה כלכלית תוך שהם מתאימים את הפסיקה והכללים הרגילים לתחומי הכלכלה החדשים.

 

מאמרים>> קיפוח רוב, קיפוח מיעוט ומה שביניהם

קיפוח רוב, קיפוח מיעוט ומה שביניהם

סימני נפט או:

על קיפוח רוב, קיפוח מיעוט ומה שביניהם

שני פסקי דין שיצאו בחודשים האחרונים בבית המשפט העליון מזכירים לנו ש: א. בית משפט מעדיף במקרה של סכסוך שותפים להורות על פירוק שותפות עסקית לרבות בדרך של רכישה כפויה או התמחרות כחלק מסל רחב וגמיש של סעדים; ב. למיעוט בעלי המניות יש לא רק זכויות אלא חובות ועילת הקיפוח קיימת גם לבעלי השליטה שעלולים להימצא במצב של קיפוח זכויותיהם.

המקרה הראשון נשוא פסק הדין עא 94/20 טוביה לוסקין נ' גבעות עולם נפט בע"מ (ניתן ביום 18.8.22 בבית המשפט העליון).

גבעות עולם היא חברה פרטית העוסקת בחיפושי נפט. היא מהווה את השותף המנהל- הכללי של שותפות ציבורית העוסקת בכך בחיפושי נפט ונמצאת בבעלותם של לוסקין בעל מניות המיעוט ומשפחת בן דוד בעלת השליטה.

לוסקין הוא גאולוג ועוסק שנים בחיפוש נפט נכנס לשותפות עם משפחת בן דוד בחברה. הסכם המייסדים והתקנון נקבעו לפני כ- 30 שנה כאשר הצדדים נכנסו לשותפות ביניהם והחשוב לעניננו הוא שהמילה האחרונה בנושאים מסויימים ניתנה ללוסקין באופן שלמעשה מעניק לו זכות וטו. יצוין כי המערכת ההסכמית שלמעשה כובלת את שיקול דעתם של הדירקטורים, מנוגד לחובות החלות על הדירקטורים בחברה וכן מרוקנת מתוכן את תפקידם של הדח"צים הדירקטורים החיצוניים, ולא חוקית בהיותה מנוגדת לשינוי שנעשה בחוק החברות בענין זה.

ברבות השנים נוצר מצב, שללוסקין זכות וטו בה הוא השתמש, דבר שהביא לשיתוק פעילותה ולסיכון המשך קיומה. לאור הצורך הדחוף בהצלת החברה והחשש מקריסתה, הזרימה קבוצת הרוב כספים ודיללה את חלקו של לוסקין בהון המניות. לוסקין עתר לבית המשפט המחוזי ובקש לקבוע כי ההסכם בין הצדדים- המעניק לו זכויות עודפות לרבות וטו- שריר וקיים וכי יש לאוכפו.

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, נדחתה תביעתו של לוסקין לביטול הדילול ונקבע כי אותם סעיפים שלא חוקיים יימחקו שאר הסעיפים יוותרו על כנם והשותפות תמשיך לפעול. המשמעות: מעמדו של לוסקין הורע, שכן הסמכות הבלעדית המקצועית והווטו שניתן לו בהסכם המייסדים נלקחו ממנו.

לוסקין הגיש ערעור לביהמ"ש העליון שקבע כי אכן לא ניתן לתת ללוסקין את מבוקשו ודחה את דרישתו הדווקנית לקיים את מערכת ההסכמים שנחתמה לפני שנות דור –שסותרת כאמור את החוק כיום- ונותנת לו זכות וטו תוך פגיעה בתפקידם של הדירקטורים החיצוניים.

אלא שבית המשפט העליון לא עצר פה אלא הלך לקראת לוסקין ופסק על מתן סעד של פירוק שותפות עסקית ועל הפרדה – בדעת רוב של השופטות דפנה ברק-ארז ויעל ווילנר, נקבע כי גם אם דרישתו של לוסקין לא מוצדקת, הרי שלאור הפגיעה בבסיס ההסכמה שעמדה ביסוד המערכת ההסכמית וכינון השותפות בינו ובין קבוצת הרוב, יש להפריד כוחות במסגרת מנגנון של רכישה כפויה. מנגנון זה נועד למקרים בהם, מערכת היחסים הבלתי אפשרית בין השותפים ואובדן האמון, מובילה לשיתוק, פוגעת בחברה ובציבור המשקיעים, ועל כן יש לבצע הפרדת כוחות.

הבעיה היתה  שהצדדים עצמם – הן לוסקין וכמובן בעלי השליטה- לא עתרו לסעד הזה ולכאורה כלל לא ניתן היה להעניק אותו ולפסוק על היפרדות, שכן עפ"י ההלכה המשפטית הקיימת, בית המשפט לא מעניק סעד שהצדדים לא בקשו אותו. ברם, דעת הרוב סברה שלהותיר את לוסקין ללא זכויות הווטו וללא הסמכויות המקצועיות שלו- פוגעות בהסכמות המקוריות בין הצדדים ואת הציפיות הסבירות שהיו ללוסקין בזמן שנכנס לשותפות לפיו יהיו לו זכויות עודפות וסמכויות בלעדיות. לכן, בלוליינות משפטית גמישה ביותר, נקבע שכן יתבצע מנגנון של רכישה כפויה (או התמחרות)- זאת לפי הערכת שווי שתתבצע לחברה ועל בסיסה, ירכשו בעלי מניות הרוב את חלקו של לוסקין ויקנו אותו "החוצה".

יצוין כי בפסק הדין יש דעת מיעוט של השופט סולברג- זה קבע שמכיוון שהצדדים לא עתרו לרכישה כפויה (שלמעשה מהווה פירוק שותפות עסקית), יש קושי משפטי ליתן את הסעד שהצדדים לא בקשו כלל (בנוסף לקושי מעשי ועובדתי להורות על רכישה כפויה) וסבר כי יש לדחות הערעור.

המסקנה: כאשר בית המשפט רוצה להגיע לתוצאה כלשהי הוא מוצא את הדרך לכך- בעניננו הפרדת כוחות, בין ברכישה כפויה ובין בהתמחרות שתוביל ל"קניתו החוצה" של בעל מניות המיעוט.

סיכום: לפסק הדין משמעות עקרונית שנוגעת לסכסוכי שותפים שחורגת מעבר למקרה הספציפי- פסק הדין מזכיר את מה שנוטים לשכוח והוא שעילת הקיפוח אינה עומדת רק לבעל מניות המיעוט אלא גם לרוב. כלומר, המיעוט לא תמיד צודק וגם למיעוט קיימות חובות כלפי בעלי השליטה ולחברה.  בדיני החברות מוכרת ומושרשת שנים עילת קיפוח המיעוט (או עושק המיעוט), אולם בית המשפט העליון מזכיר כי גם הרוב יכול להיות מקופח. במקרה בו המיעוט מונע מהרוב להשתתף בניהול החברה מדיר ומדיר אותו מקבלת ההחלטות במיוחד במצב של חוסר אמון בין הצדדים, "בעל המאה" אינו "בעל הדעה" נעדר השפעה על הנעשה בחברה ויש לכך השלכה על בעיית הנציג המוכרת בדיני חברות- מצב לא רצוי שאין להתירו.  אין ספק, שקביעה זו נאמרה בהקשר של לוסקין שעמד בצורה דווקנית על קיום המערכת ההסכמית כולל מימוש זכויות הוטו שלו, למרות שהדבר הביא לשיתוק החברה ואינו אפשרי מבחינה חוקית עפ"י המצב המשפטי כיום, שהשתנה מהמועד שבו נחתמו הסכמי המייסדים בינו לבין שותפיו בעלי השליטה.

חודשיים לאחר מכן, העקרון שמיעוט לא צודק מעצם היותו מיעוט וקיימת אפשרות גם לקיפוח הרוב, בא לידי ביטוי בהחלטה נוספת של בית המשפט העליון ( רעא 7089/22 ירון ברנד נ' איתי נגר מפי כב' הש' חאלד כאבוב, ניתן ביום 31.10.2022).

המדובר בסכסוך שותפים ותביעות הדדיות בין השותפים- בעל מניות המיעוט הגיש תביעה לפירוק שותפות עסקית, ובעל מניות הרוב הגיש בקשה באותו הליך לחייב את בעל מניות המיעוט להשתתף בהחזר הלוואות שנטלה החברה.

לטענת בעל מניות הרוב, מאז פרוץ הסכסוך הוא נושא באופן בלעדי בהחזר הלוואות שנטלה החברה, בעוד שותפו בעל מניות המיעוט, נטש את החברה והתנער ממחויבויותיו לשלם לספקים ולבנקים.

המדובר בהחלטת ביניים בטרם התברר הסכסוך ועל כן טען, בעל מניות המיעוט, כי יש לברר תחילה את הסכסוך כולו ובמסגרת פסק הדין הסופי לערוך את ההתחשבנות בין השותפים. כמו כן טען שהכספים תועלו לטובת חברות בבעלותו של בעל מניות הרוב ושימשו אותו.

בית המשפט דחה את טענותיו וקבע, כי ההלוואות ניטלו בזיקה ישירה לחברה המשותפת ועל כן על בעל מניות המיעוט להשתתף בהחזרים החודשיים, כאשר תשלומים אלו יהיו על החשבון עד שתיערך התחשבנות סופית בין השותפים (במסגרת פירוק שותפות עסקית).

ערעור שהגיש לבית המשפט העליון נדחה ונימוקיו של בית המשפט העליון מעניינים שכן הם ניתנ מעבר לצורך. בית המשפט העליון חזר והדגיש תוך שהוא מצטט דעת מלומדים בתחום דיני החברות כי: " טענת הקיפוח עשויה להיטען בידי כל בעל מניות ובגין כל קיפוח שאירע במסגרת פעילות החברה; בין אם אירע על ידי בעל שליטה, בין אם על ידי בעל מניות מיעוט (למשל בעל מניות סחטן) ובין בידי גורם אחר בחברה, דוגמת נושא משרה בה. ניתן בהחלט לאפשר שימוש בעילה זו אף בידי בעלי מניות הרוב בחברה, בטענותיהם, למשל, כנגד הדירקטוריון, כנגד נושאי משרה אחרים, ואף כנגד בעלי מניות מיעוט באותם מקרים שהחוק מקנה להם זכות הכרעה".

לסיכום: בניגוד למה שמקובל לחשוב ולמרות שעילת הקיפוח הקלאסית נתונה לבעל מניות המיעוט, הרי שגם בעל שליטה יכול לטעון טענת קיפוח ולזכות בקשת שלמה של סעדים לפי עילת קיפוח.

השורה התחתונה: יש לזכור כי גם למיעוט יש חובות וכי גם לרוב יש זכויות.

מאמרים>> משחקים מסוכנים

משחקים מסוכנים

דיני שותפות ולמי שייך קניין רוחני של השותפות

הסכם שעניינו עיצוב, התאמה, שיווק והפצה של משחקי קופסה בארץ עלה על שרטון ומלמד אותנו פעם נוספת (ראו מאמר קודם "אין חוכמה כחוכמה בדיעבד") שפירוק שותפות היא לא משחק ילדים.

לקריאת המאמר לחצו כאן

מאמרים>> בין רוב למיעוט ובין תביעת אישית לתביעה נגזרת

בין רוב למיעוט ובין תביעת אישית לתביעה נגזרת

על יחסי שותפים בחברה, גבולות ופירוק שותפות עסקית

סכסוכי שותפים הם מקור לא נגמר לשלל תעלולים שמבצעים בעלי השליטה בחברות בצורה יצירתית כיד הדמיון הטובה עליהם. דוגמה טובה לכך הם שני פסקי דין שניתנו לאחרונה במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

לקריאת המאמר לחצו כאן

מאמרים>> חוזה לך ברח

חוזה לך ברח

להקים סטארט-אפ ללא הסכם בכתב ולזכות במניות!

התובע והנתבע הכירו בתקופת שירותם צבאי והחליטו לאחר שחרורם להקים מיזם עסקי בתחום הטכנולוגיה לעסקים. לטענת התובע הסכימו הוא והנתבע על הקמת חברה בשותפות, וכן שהתובע יקבל 10% מהמניות, זכויות ניהול שוות וקבלת החלטות מהותית פה אחד.

אין מחלוקת על כך שההסכמה לא הייתה בכתב ולא נכרת ביניהם הסכם.

לקריאת המאמר לחצו כאן

מאמרים>> מי המלך?

מי המלך?

האם מוצדק שבעלי מניות הרוב יזרימו כספים למימון גירעונה של חברה בעוד בעלי מניות המיעוט לא עושים כן? והאם בנסיבות אלו, ידולל חלקם של בעלי מניות המיעוט באופן שיביא לידי פירוק השותפות העסקית, כך שהם יצאו בלא כלום?

לקריאת המאמר לחצו כאן

מאמרים>> הדלק חוסל, הפטנט בוטל והכסף אזל

הדלק חוסל, הפטנט בוטל והכסף אזל

מצגת משקיעים בחברת סטארט-אפ ומשמעותה המשפטית
קוראי טור זה כבר נחשפו לסיפורי הרפתקאות עסקיות – כגון רכישות בסיכון גבוה, שותפויות למיניהן, מיזמים שאפתניים ועסקים ספקולטיביים – שסופן תביעות בבית משפט. פסק דין מעניין שניתן השנה לא רק שנמנע מלהטיל אחריות של חוכמה בדיעבד על השקעות שכשלו ושותפויות שנגמרו בהפסד, אלא עוד הרחיק לכת מכך. תא (מחוזי ב"ש) 22671-11-16 אלכסנדר קונדין נ' מאיר עזרא, ניתן ביום 11.3.21, מפי כב' השופטת גאולה לוין. פסק הדין קובע בפה מלא כי מצגים אופטימיים, ורודים, אפילו מופרזים – לא ייחשבו כמצגי שווא, שכן אופטימיות היא טבעו של יזם, בייחוד אם הוא מאמין בסיכויי הצלחתו של המיזם.
מאמרים>> אם אין קמח – אין חברה

אם אין קמח – אין חברה

דירקטורים, בעלי שליטה, מיעוט ומה שביניהם
שני פסקי דין מהעת האחרונה מחדדים את אחריותם של הדירקטורים, הן הדירקטורים מטעם בעלי השליטה והן אלו שמונו מטעם בעלי מניות המיעוט