מאמרים>> אם אין קמח – אין חברה

אם אין קמח – אין חברה

דירקטורים, בעלי שליטה, מיעוט ומה שביניהם
שני פסקי דין מהעת האחרונה מחדדים את אחריותם של הדירקטורים, הן הדירקטורים מטעם בעלי השליטה והן אלו שמונו מטעם בעלי מניות המיעוט
 

 

מאמרים>> כסף קל – הפסדים קשים

כסף קל – הפסדים קשים

קוראי המאמרים שלי כבר רגילים לפרשיות שאני מביא ושעניינן אובדן השקעות מסוכנות, שמצאו דרכן לבית משפט. המשותף לכולן: הרצון לעשות רווחים מהירים וכניסה להשקעות ספקולטיביות, מסובכות ומורכבות שבהן המשקיעים נעדרים ידע וניסיון.

כזהו המקרה שהגיע לאחרונה לבית המשפט המחוזי שבו נדחתה תביעה של משקיע שהפסיד כמעט 200,000 דולר ואף חויב בהוצאות משפט בסך 60,000 ש”ח (ת”א 39265-04-16 רון דראל נ’ רפאל קרימן ביהמ”ש הכלכלי בת”א, כב’ השופט אלטוביה מגן, פסק דין מיום 27.6.2021).

המשקיע-התובע השקיע במכשיר פיננסי רב סיכון, נגזרת של מטבע זר המכונה בפי העם “פורקס”, באמצעות פלטפורמה למסחר, זירת מסחר שהופעלה על ידי חברה אנגלית בשם פורקס קפיטל מרקט, כאשר ההשקעה נוהלה על ידי מנהלי השקעות מקומיים.

במקום לראות ברכה בעמלו ואת פירות תשואתו, הפסיד המשקיע תוך זמן קצר 71,000 דולר. הוא החליט להחליף את מנהל ההשקעות, והמשיך להשקיע באמצעות מנהל השקעות אחר ותוך זמן קצר הפסיד את יתרת כספו בסך 190,000 דולר.

בצר לו ובניסיון להחזיר את כספו הגיש תביעה בעילות שונות לרבות הפרות של חובת גילוי נאות, פעולה בניגוד עניינים והפרות חוק ייעוץ, ניהול ושיווק השקעות.

לטענתו לא הוסברו לו סיכוני ההשקעה, ולא שהיה מדובר בהשקעה ממונפת, ובנוסף שחברת קפיטל הייתה בניגוד עניינים היות שבינה ובין מנהלי התיקים סוכם כי העמלות שיקבלו יהיו עמלות ביצוע בגין כל פעולה שמבוצעת בחשבונו זאת בנוסף לעמלות רווח. כך שהיה תמריץ לקפיטל ולמנהלי התיקים לבצע מאות פעולות בחשבונות, פעולות שחסרות היגיון כלכלי, כדי להגדיל את העמלות.

לאחר שסקר בית המשפט את החוק והדין הרלוונטי: חובות גילוי ואמון, חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות וכן הדרישה כי יש צורך בקשר סיבתי בין ההפרה של החוק על ידי מנהל ההשקעות לבין אובדן הכספים, נדחתה התביעה.

בפסק הדין נקבע, כי התובע קיבל אזהרות מפורשות במסמכים כתובים על הסיכונים, ידע שהוא יכול להפסיד את כל הכסף, ידע שיש ניגוד עניינים על נושא העמלות, על העמלות הכוללות, על עמלות הביצוע ועל עמלות הרווח, ועם זאת המשיך להשקיע לאחר ההפסדים והיה מודע לסיכון שנטל על עצמו.

יותר מכך, התובע בדק את החשבון כל יום, היה מודע לתנודות, לרמת המינוף ולהפסדים ולכן אין קשר סיבתי בין ההפסדים לבין אי-גילוי. היינו, שגם אם הופרה חובת הגלוי – וכאמור לא כך היה – לא אי-הגילוי הוא שגרם להפסדי התובע.

בית המשפט הדגיש, כי מי שבחר לקחת על עצמו סיכונים לאחר שקיבל גילוי נאות וקרא היטב את ההסברים, לרבות גורמי הסיכון שהודגשו באותיות קידוש לבנה, אין לו אלא לבוא בטענות לעצמו.

יצוין כי אף שזו התוצאה הסופית, ניתן לראות שדעתו של בית המשפט לא נוחה מהתוצאה.

בית המשפט מדגיש כי פסק הדין ניתן בהינתן המצב המשפטי הקיים, חופש ההתקשרות החוזית והאוטונומיה של הפרט להשקיע כאוות נפשו ובלבד שהוא יודע את הסיכונים, כאשר יש גבול למידת הפטרונות שבית המשפט, המחוקק והרגולטור יכולים להטיל על מי שבוחר להיכנס לזירות מסחר רוויות סיכון. לצד זאת, בית המשפט מצביע מפורשות על ההטיות הפסיכולוגיות הקבועות בטבע האדם, על חוסר הרציונליות בקבלת החלטות, וקורא למחוקק ולרגולטור לבחון מפעם לפעם את כללי ההשקעה ולהטיל הגבלות על השקעות מרובות סיכון.

לדעת כותב שורות אלו, בהערתו זו מזמין למעשה בית המשפט את התובע להגיש ערעור ואת ערכאת הערעור להתערב, היות שכאמור התוצאה קשה היא. לכן, ייתכן מאוד שפסק הדין יתהפך בערעור.

ומה אנחנו יכולים ללמוד מהפרשה?

מי שלא מוכן לקחת סיכונים ולהיות מוכן לכך שאולי יפסיד את כספו – שלא יחפש “להביא מכה”. על אנשים להשקיע במה שהם מבינים תוך מוכנות להפסיד את כספם, וכמו כן לזכור שמידת הסיכון היא כמידת הסיכוי וכגודל הרווח כך גם גודל הסיכון.

מאמרים>> אין חוכמה כחוכמה בדיעבד

אין חוכמה כחוכמה בדיעבד

פרופסור לתנ”ך, רופא ועורך פטנטים הופכים לשותפים בחברה סטארט-אפ בתחום הביו-טכנולוגיה. התחלה של בדיחה? לא! זהו מקרה אמיתי שנדון לאחרונה בבית משפט. פסק הדין ת”א (מחוזי ת”א) 26028-01-19 תומאס קראפף נ’ אייל ברסלר, ניתן ביום 7.2.2021 מפי סגן הנשיא, השופט חאלד כבוב.

וזהו סיפור המעשה: התובע, פרופסור למקרא, השקיע בחברת ביו-טכנולוגיה שעסקה בשיווק, ייצור ופיתוח של אביזר רפואי חדשני. הנתבעים הם מייסדי החברה, היזמים ששימשו גם כנושאי משרה ודירקטורים, שאחד מהם הוא רופא והשני עורך פטנטים. אולי כאן כבר אפשר היה לנחש שהחיבור בין אנשים מעולמות שונים שיש ביניהם פערי הציפיות, לא ייגמר טוב…

בשלב מסוים הסתבכו העניינים; התברר כי יש צורך בייצור מחדש של האביזר עקב כשל בייצור שגרם לזיהום. המדובר בתהליך שנעשה על ידי ספק משנה של החברה, חברה חיצונית (על כך בהמשך) וייצורו מחדש של האביזר כרוך כמובן בעלויות גבוהות לא מתוכננות. מצב הדברים הביא את החברה לצומת גורלי: או פירוק מרצון וחיסול המיזם או הזרמת כספים נוספים לצורך המשך קיומה של החברה.

לאחר דין ודברים הוחלט באספה הכללית על פירוק מרצון של החברה (אף שבמועד הגשת התביעה עדיין לא פורקה החברה).

בהתאם, הגיש התובע תביעה נגד שותפיו וטען כנגדם טענות מן הגורן ומן היקב, בהן הפרת חובות האמונים והזהירות; ניגוד עניינים, המתבטא בכך שהעסיקו מנכ”לית בחברה בהיקף של 50% משרה (היא עבדה גם ב-50% משרה בחברה אחרת שקשורה לנתבעים); עוד טען כי הסתירו ממנו את מצבה הפיננסי הקשה של החברה; שהתרשלו בניהול החברה, שכן עסקו בעבודות נוספות ונוסף על כך, שלא תבעו את ספק המשנה החיצוני שהאביזר הרפואי שייצר לא היה תקין ועוד.

בית המשפט בחן את הטענות לאור הכלל הגדול בדיני חברות: כלל שיקול הדעת העסקי שעליו כתבתי במאמר קודם (24.10.2020), ולפיו נהנים הדירקטורים ונושאי המשרה מ”חזקת התקינות”. כל עוד הם מפעילים שיקול דעת בפעילותם לטובת החברה, בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתם בשיקול דעתו.

באשר להעסקת המנכ”לית בחצי משרה – בית המשפט דחה טענה זו, וקבע שבזמן אמת היה התובע מודע לכך, וכן שהעובדה שהמנכ”לית הועסקה ב-50% משרה דווקא היטיבה עם החברה, עם קופתה המצומצמת ועם הרצון להימנע מעלויות נוספות.

באשר להסתרת מצבה של החברה ממנו – טענה זו נדחתה, שכן לבית המשפט הוצגה הודעת דוא”ל שנשלחה אליו ממנכ”לית החברה ובה הודיעה לו כי הכסף אוזל. נוסף על כך, כלל לא הייתה חובה להעביר לתובע את המידע היות והוא היה רק בעל מניות, להבדיל מדירקטור או נושא משרה (הערה: בעל מניות זכאי לקבל רק את המידע הספציפי שמוגדר בחוק החברות).

באשר לטענות לרשלנות – בנסיבות העניין קבע בית המשפט כי כאשר מדובר בחברת הזנק, סטארט-אפ, קטנה, בתחילת דרכה, הרי שהתובע ידע בזמן אמת שהנתבעים עוסקים בעוד פרויקטים ועבודות והעלאת הטענות בדיעבד אומרת דרשני. באותו אופן נדחתה הטענה, כי הנתבעים שגו כאשר לא הגישו תביעה כנגד ספק החברה בגין הפגם בייצור האביזר, שכן מדובר בהחלטה סבירה, במסגרת שיקול דעתם העסקי, לחסוך במשאבי החברה ולא לנהל הליך משפטי, ממושך ויקר, לאור אומדן הסיכונים והסיכויים שבניהול התביעה. עוד הודגש, כי את עיקר הנזק ספג באופן אישי עורך הפטנטים שהעניק שירותים חינם לספק החיצוני.

טענות נוספות שטען התובע כגון קיפוח המיעוט והפרות חוזיות נדחו אף הן בהיעדר הוכחה לכך מצד התובע. בסופו של יום, התביעה נדחתה והתובע חויב בתשלום 60,000 ש”ח הוצאות משפט.

הלקח שניתן ללמוד מכך: רצוי מאוד לבחון בשבע עיניים הגשת תביעה. פעמים רבות חוות דעת משפטית שלא להגיש תביעה עולה הרבה פחות ושווה הרבה יותר, מאשר המלצה למה כן לתבוע. מי שכבר הפסיד את כספו, צריך לדעת שלא ניתן לבצע “הנדסה הפוכה”, ובדיעבד “להלביש” כישלונות עסקיים בלבוש משפטי. יזמות עסקית היא בעסקים ולא דרך בית המשפט באמצעות תביעות פוסט-מורטם שמועלות בדיעבד נגד ההתנהלות העסקית.

מאמרים>> על אחריות ונאמנות

על אחריות ונאמנות

על אחריותו של בנק לכספים המוחזקים אצלו בחשבון נאמנות של עורך דין במסגרת עסקת מכר של נכס מקרקעין עמדנו באחת הרשימות הקודמות, שדנה בתביעה שבסופה חויב בנק לשלם פיצויים.

נזכיר כי בעסקת מכר נכס חלק מסכום התמורה שמשלם הקונה נשמר בנאמנות אצל עורך הדין של המוכר עד לקבלת החזקה בדירה, להבטחת הרישום בטאבו על שם הקונה. מצב דומה נדון בפסק דין חדש שניתן בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת”א 38086-03-17 בכר ואח’ נ’ בנק דיסקונט לישראל בע”מ סניף תל אביב סיטי ואח’, מיום 31.1.21 ע”י כב’ הש’ פנינה נויבירט). גם כאן נמכר נכס וחלק מהתמורה הייתה אמורה לעבור לעורך דינו של המוכר, על מנת שיחזיק את הסכום בנאמנות עד לקבלת אישורי עירייה מהמוכר.

אלא מאי? הסכום שהעבירה הקונה וששולם על ידי אימה בסך 415,000 ש”ח לא הועבר לחשבון נאמנות אלא הועבר בטעות לחשבון שנחזה להיות חשבון נאמנות בהתאם לפרטים שמסר עורך הדין של המוכר. המדובר היה במסמך מזויף, ולמעשה החשבון היה חשבונו הפרטי של עורך הדין של המוכר. התברר כי עורך הדין של המוכר היה שקוע בחובות רבים, מסובך קשות, והכסף שהגיע לחשבונו הפרטי נעלם בידיו לבלי שוב. למרבה הטרגדיה, כעבור מספר שבועות הוא שלח יד בנפשו. המוכר, שכבר מסר את החזקה בדירה לקונה, נותר בלי הדירה וגם הפסיד את יתרת התשלום, שירד לטמיון.

מה עשה המוכר? כרגיל במצבים כאלה מחפשים את הכיס העמוק.

המוכר הגיש תביעת רשלנות נגד הבנק (בנק דיסקונט) ששני החשבונות נוהלו אצלו: הן החשבון של הקונה שממנו הועבר הכסף (“החשבון המעביר”) והן החשבון של עורך הדין שאליו הועבר הכסף (“החשבון הנעבר”).

בית המשפט קיבל את הטענה נגד הבנק וקבע כי הוא אחראי לנזק. פקידת הבנק בסניף המעביר העידה כי לו הייתה יודעת כי יש להעביר הכסף לחשבון נאמנות הרי שהייתה מוודאת שאכן מדובר בחשבון נאמנות. היות שבית המשפט השתכנע מעדותה של אימה של הקונה כי הבהירה לפקידה מפורשות כי ההעברה לחשבון נאמנות, הרי שהבנק הפר את חובתו זו והוא נושא באחריות. עם זאת נקבע כי לא היו סימני חשד שעל פיהם היה על הסניף הנעבר לסרב לקבל את הכסף ולאשר את פעולות עורך הדין. בית המשפט חזר על ההלכה העקרונית שהבנק חב חובת זהירות גם כלפי צדדים שלישיים שאינם לקוחות שלו.

נוסף לכך, בית המשפט ייחס אשם תורם של 20% לתובע – המוכר. זאת משום שמסר את החזקה בדירה, אף שמעולם לא ראה את האישור על פתיחת החשבון ולא ביצע כל בדיקה כי כספיו מובטחים.

זווית מעניינת נוספת בפסק הדין הייתה שאלת האחריות של עורך הדין של הקונה מול הבנק. הבנק טען כי עורך הדין של הקונה אחראי כלפיו – הבנק, ועליו להשתתף בפיצוי. נזכיר כי אחריותו של עורך דין לצדדים שלישיים שהם לא לקוחות הוכרה זה מכבר. לפני מספר חודשים עמד על כך בית המשפט העליון בפסק דין שבו צמצם את גבול האחריות של עורך דין וקבע כי עורך דין אינו בלש או חוקר פרטי.

במקרה שלפנינו, הבנק טען כי היה על עורך הדין של הקונה לזהות את הזיוף של הקולגה שלו, בא כוח המוכר, ולהזהיר את לקוחתו הקונה מהעברת הכסף לחשבונו. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי לא נפל כל רבב במעשי עורך הדין של הקונה, שכן לא היו כל סימני התראה או חשד על עורך הדין המועל, בא כוח המוכר, ולכן על בא כוח הקונה לא הייתה כל חובה להורות ללקוחתו שלא להעביר את התשלום או לשמור את הכסף בנאמנות אצלו. באופן עקרוני נקבע כי אין חובת זהירות של בא כוח הקונה כלפי הבנק, במיוחד כאשר הבנק עצמו לא הצביע על כל סימנים מקדימים למצבו של עורך הדין המועל, ועל כן עורך הדין של הקונה לא היה אמור לחשוד במשהו ובוודאי לא לבצע בדיקות רקע על אודות הקולגה שלו.

בסופו של דבר חויב הבנק בתשלום 80% מסכום התביעה וכן הוצאות בסך 40,000 ש”ח לתובע ו-22,500 ש”ח לעורך הדין של הקונה.

השורה התחתונה: לצד קביעת אחריותו של הבנק בעת ביצוע העברות, בייחוד לחשבונות נאמנות, פסק הדין מהווה חוליה נוספת ששמה גבול לחובת הזהירות של עורך דין, בוודאי כלפי מי שאינו לקוחו ובוודאי כאשר המדובר בבנק שלעורך דין אין כל קשר אליו. המדובר במגמה ברוכה שמנסה לשרש את התפיסה הרווחת כאילו עורך הדין אחראי כלפי כל דכפין וכי הוא אמור לשמש, מעבר לתפקידו, כבלש וחוקר פרטי.

מאמרים>> אל תהיה שותפי ואל תחשוק בחלקי

אל תהיה שותפי ואל תחשוק בחלקי

האם הסכם למיזם עסקי שעדיין לא הבשיל ולא יצר פעילות יכול להקים חובה של אחד הצדדים לפצות את רעהו? במילים אחרות: האם ניתן לדרוש סעד של פירוק שותפות עסקית ותשלום פיצויים בגין מיזם עסקי שבטרם התרומם וייצר פעילות או הניב הכנסות הגיע לקיצו בגלל סכסוך?

ביחסים שבין שותפות, מעין שותפות וחברה וההבחנות ביניהן דנתי במאמר קודם. פסק דין חדש, ת”א (מחוזי ת”א) 58416-04-19 יואב קוטלרסקי נ’ דניאל שוואב שניתן ביום 2.12.2020 מפי השופט חאלד כאבוב, מספק לנו הצצה נוספת לסוגיה.

במסגרת מיזם עסקי חדשני בתחום האנרגיה נוצר קשר בין יזם בתחום לבין מהנדס בעל ידע ייחודי ומבטיח. הוסכם כי עד מועד מסוים יעבור המיזם – כולל הטכנולוגיה, הקונספט והזכויות שבו וכולל מימון שהתקבל מקרן אמריקאית – לחברה משותפת שיקימו הצדדים. לאחר חודשים אחדים עלו יחסי הצדדים על שרטון. לטענת המהנדס התובע, היזם סירב להעביר את הזכויות במיזם לחברה חדשה אלא ביקש להשאיר את הפעילות בחברה קיימת בבעלותו, באמתלה של שיקולי מס, מה שמהווה הפרה של ההסכם.

במצב זה, הכרה בקיומה של שותפות היא משמעותית במיוחד, כי ברגע שקיימת שותפות ניתן לחייב שותף לקנות את חלקו של משנהו, ואכן המהנדס טען כי בין הצדדים הוקמה שותפות לא רשומה, ותבע סעד של פירוק השותפות העסקית באמצעות מינוי מומחה ועריכת חישוב לרכישה כפויה של צד אחד את חלקו של השני. לטענתו של המהנדס, הוא השקיע זמן רב בחומרים שייצר לטובת המיזם והדגיש שערכם רב. זאת בנוסף למענק מקרן ההשקעות שהוזרם למיזם והוא חלק מנכסי השותפות. עוד הוסיף, כי המיזם שווה 3 מיליון דולר וכי גם המענק התבסס על עבודתו ועל הטכנולוגיה שפיתח שאותה העתיק היזם ואף עשה בה שימוש.

מנגד, טען היזם כי לא הייתה ביניהם כל שותפות, אלא הכוונה הייתה לייסד חברה ועד שהיחסים ביניהם עלו על שרטון הם קיימו פגישות ספורות ומספר התכתבויות, אולם לא הייתה קופה משותפת, הם לא הוצגו בפני צדדים שלישיים כשותפים, לא פעלו במשותף ולא נערך כל הסכם עם ספקים או לקוחות. תרומתו של המהנדס למיזם הייתה מינימלית והוא לא שותף – לא בהיבטי תהליכי העבודה, לא בגיוס מימון מול הקרן ולא בהיבט של גיוס משקיעים.

על מנת ליתן סעד של פירוק שותפות עסקית, ראשית היה על בית המשפט להכריע בשאלה המקדמית האם התקיימו יחסי שותפות בין הצדדים. להלן כמה סממנים המלמדים על קיומה של שותפות: השתתפות הצדדים ברווחי העסק; הצגתם של הצדדים לציבור כשותפים ומשכם של היחסים בין הצדדים, הזכות השווה של הצדדים לנהל את העסק; הזכות ההדדית לחייב האחד את השני בעסק; ההשקעה הראשונית המוטלת על כל אחד מהצדדים; והעובדה שהכנסת שותף או עובד לעסק דורשת את הסכמת הצדדים לשותפות.

לאחר שיישם את הכללים על ענייננו קבע בית המשפט כי לא קמה שותפות בין הצדדים. ראשית חזר בית המשפט על הכלל הגדול שלפיו שותפות, בניגוד לצורות התאגדות אחרות (כגון חברה, עמותה או אגודה שיתופית) אינה דורשת רישום כתנאי לקיומה. מה שקובע הוא יחסי הצדדים בפועל בהתאם למבחנים שצוינו לעיל. שנית, באופן עקרוני, הכלל הוא שצורת התאגדות שאינה שותפות, תשלול קיומה של שותפות משפטית בין הצדדים. עם זאת, במקרים חריגים ניתן יהיה להכיר בקיומם של יחסי שותפות בין בעלי מניות בחברה, במיוחד בחברות פרטיות קטנות, הפועלות הלכה למעשה כ”מעין שותפות”, כאשר הנטל הוא על הטוען לקיומה של שותפות במצב דברים זה. עוד נקבע, כי יחסי הצדדים עד להקמת חברה יכולים להיחשב כשותפות.

בענייננו, הסכם המייסדים בין הצדדים קבע כי תוקם חברה ולא שותפות, משך היחסים בין הצדדים היה קצר. הסכסוך ביניהם התגלע כחמישה חודשים בלבד לאחר החתימה על הסכם המייסדים – כל זאת לפני שהסתיים פיתוחו של המוצר בבסיס המיזם וודאי לפני שהחל להניב רווחים (להבדיל מקבלת מימון לפעילות). יתר על כן, בחינת הסכם המייסדים והתנהלות הצדדים בפועל בזמן אמת, מלמדת כי לא היה ניהול משותף של המיזם לרבות לא שיחות עם משקיעים ואף לא עם הקרן, שכן הקשר איתה נוצר עוד לפני מעורבותו של המהנדס. לצד זאת, המהנדס לא הציג ראיה מכרעת לקוד שפיתח לטענתו וכן לא תמך בחוות דעת מומחה את חשיבותו ומקומו בפעילות המיזם.

שורה תחתונה: המהנדס לא הוכיח כי אכן עמד במחויבותו המרכזית במסגרת הסכם המייסדים בין הצדדים – פיתוח הטכנולוגיה בבסיס המיזם, שעמדה בשורש התקשרותו עם הנתבע בקשר עם המיזם והתביעה נדחתה. היזם חויב בתשלום הוצאות בסך 30,000 ש”ח.

בשולי פסק הדין מודגש כי הוא לא דן בעילות חוזיות בין הצדדים, כגון עילת גרם הפרת חוזה ובאופן סיום היחסים בין הצדדים, שייתכן שמקומם בתביעה נפרדת אלא רק בשאלת קיומה של שותפות.

המסקנה: חשוב לעשות הסכמים טובים, אך חשוב עוד יותר לדעת עם מי אתם עושים עסקים ולתאם ציפיות.

מאמרים>> “גירושים” עסקיים בתוך המשפחה

“גירושים” עסקיים בתוך המשפחה

ההשוואה בין משפחה לבין עסקים כבר נלעסה ונטחנה עד דק. נקודת ההשקה האולטימטיבית בין שני התחומים היא חברות או שותפויות משפחתיות – סכסוך בעסק משפחתי מביא לשיא מתחים ישנים ומעלה מעל פני השטח יצרים ורגשות אישיים, שבעבעו שנים ומתפרצים באחת.

פסק הדין ה”פ (מחוזי באר-שבע) 15943-08-19 מכלוף ואח’ נ’ מכלוף בכור ובניו בע”מ ואח’, שניתן ביום 15.12.2020 מפי כב’ השופט יעקב פרסקי, חושף טפח ממאבקי שליטה בין בעלי מניות בחברה משפחתית ומאסטרטגיות היצירתיות שמאפיינות סכסוכי שותפים.

תחילה כמה מילות רקע כלליות בסוגיה העקרונית: בעת פירוק שותפות עסקית מקובל שאחד השותפים רוצה “להתגרש” והוויכוח הוא רק על מחיר ה”גט”. אחת הטענות החביבות על בעלי מניות מיעוט היא טענת קיפוח המיעוט, שמשמשת כר פורה להליכים טקטיים שנוקטים בעלי מניות מיעוט. בדיוק כמו המימרה ש”מלחמה היא המשך הדיפלומטיה באמצעים אחרים”, כך גם המלחמה המשפטית – הגשת תביעה בבית משפט – נעשית על ידי בעל מניות המיעוט במטרה להפעיל לחץ על בעלי השליטה ולמרר את חייהם, כדי שיקנו אותו “החוצה” במחיר הגבוה ביותר.

ובחזרה לענייננו, חברת מכלוף היא חברה משפחתית ותיקה ומבוססת בתחום הבנייה, שנוסדה על ידי אב המשפחה. בניו הם בעלי המניות בחברה. במשך עשרות שנים (מאז 1982) נוהלה החברה ביד רמה על ידי בנו גבי, שהוא כאמור אחד מבעלי המניות.

במשך שנים ניווט גבי בהצלחה את החברה, ובהנהגתו ראתה ברכה בעסקיה. מדי שנה חילקה החברה דיווידנדים לבעלי המניות בסך של עשרות מיליוני שקלים. שאר האחים לא היו מעורבים, הם סמכו על גבי ושמחו שהחברה בהנהגתו משיאה להם רווחים.

בשלב מסוים פרץ סכסוך בין גדעון, אחד האחים, לבין גבי. בתביעה שהגיש לבית המשפט טען גדעון, כי מדובר בחברה משפחתית שמתנהלת למעשה כ”מעין שותפות”. במצב דברים זה הציפייה הלגיטימית היא, ששאר בעלי המניות יהיו שותפים אקטיביים בניהול החברה ובקבלת ההחלטות בה. גדעון טען כי כבר לפני שנים החליטו בעלי המניות השותפים, כי החברה לא תיכנס לפרויקטים חדשים אלא תסיים פרויקטים קיימים, תחלק את נכסיה בין בעלי המניות ותסיים את פעילותה. אלא שציפייה זו הופרה משום שהחברה המשיכה לפעול ואף נכנסה לפרויקטים חדשים. לטענתו, הפרת הציפייה הלגיטימית מהווה עילה של קיפוח המיעוט ולכן הוא זכאי לדרוש את פירוק השותפות העסקית.

לאחר דיון דחה בית המשפט את טענותיו. ראשית, נבחנה השאלה המקדמית על אודות מאפייניה של חברת מכלוף – האם המדובר ב”מעין שותפות”, שאז הציפייה הלגיטימית היא שקבלת ההחלטות תתבצע במשותף, או שהמדובר בחברה רגילה שבה ההחלטות הניהוליות מסורות למנכ”ל. שכן הכרעה בשאלה האם מדובר ב”מעין שותפות” תכריע גם בשאלות האם הופרה ציפייתו הלגיטימית של גדעון והאם הוא זכאי לסעד כלשהו.

לאחר בחינת מאפייני החברה מצא בית המשפט כי מצד אחד מדובר בחברה משפחתית שהוקמה כחברה משפחתית, בעלי המניות הם דור שני למייסד החברה וחלוקת המניות שווה בין כל האחים; ומצד שני, גבי היה מנכ”ל ריכוזי ודירקטור יחיד בחברה, שניהל את החברה באופן בלעדי ומעולם לא עלתה דרישה מצד גדעון או מבעל מניות אחר, למנות בחברה דירקטור נוסף. יתר על כן, בזמן אמת, בעלי המניות, וגדעון ביניהם, לא ציפו לכל ניהול משותף, אלא סמכו על גבי ואף היו שבעי רצון מהתוצאות העסקיות של החברה, ובהן חלוקת דיווידנד בשיעור ממוצע של כ-3 מיליון ש”ח לשנה לכל אחד מהם.

שנית, באשר להחלטה לא להיכנס לפרויקטים חדשים, אלא לסיים את פעילותה של החברה, קבע בית המשפט כי בעלי המניות לא קיבלו כל החלטה מחייבת, בלתי-חוזרת, לסיים את פעילות החברה. לפיכך לא נפגעה כל ציפייה לגיטימית של גדעון כי החברה תסיים את פעולותיה ואגב חיסול הפעילות, תחלק את נכסיה. בית המשפט הדגיש, כי ההלכה המשפטית היא שיש לנקוט משנה זהירות לפני קביעה כי החברה אינה אלא “מעין שותפות”, שכן המשמעות היא רחבה ומצריכה בחינה והבנה של ניהול משותף של עסקי החברה.

לאור האמור נדחתה התביעה וגדעון אף חויב לשלם הוצאות משפט בסך 100,000 ש”ח לשותפיו ולחברה.

המסקנה: הטקטיקה משרתת את האסטרטגיה. בטרם מתחילים בהליכים משפטיים לפירוק שותפות עסקית ונכנסים לסכסוך ארוך טווח המצריך משאבים ואנרגיות, יש לבחון היטב האם הטקטיקה של הגשת תביעה, מתוך מחשבה שהצד השני יסכים לשלם כל מחיר כדי להשיג שקט תעשייתי, תשרת את המטרה האסטרטגית: קבלת ה”גט” המיוחל במחיר הגבוה ביותר.

מאמרים>> ההלוואה הגיס והכיס

ההלוואה הגיס והכיס

פסק דין חדש אודות מספק אבחנה משפטית מענינת בין הלוואה פרטית להלוואת בעלים בחברה מסחרית. סיפור פיקנטי על הלוואה שניתנה קרובת משפחה לגיסה לצורך השקעה משותפת בפרוייקט נדל”ן ברומניה לקריאה נוספת לחץ כאן.

מאמרים>> לא נאמן עלי- אחריות בנק למעילה בחשבון נאמנות

לא נאמן עלי- אחריות בנק למעילה בחשבון נאמנות

פסק דין חדש קובע אחריות של בנק במקרה של מעילה בחשבון נאמנות. בנק חוייב לשלם מאות אלפי שקלים בגין מעילה של עורך דין. לקריאה נוספת לחץ